ההיסטוריה של התפתחות נוגדי חמצון

על מנת להסתגל לאבולוציה מחיים ימיים לחיים יבשתיים, החלו צמחי היבשה לייצר נוגדי חמצון כמו ויטמין C, פוליפנולים וטוקופרולים שלא היו בחיים ימיים. במהלך האבולוציה לפני בין 50 ל-200 מיליון שנה, צמחי האנגיוספרם פיתחו פיגמנטים טבעיים נוגדי חמצון רבים - במיוחד בתקופת היורה - כאמצעי כימי להגנה מפני מיני חמצן תגובתיים, תוצר לוואי של פוטוסינתזה. מחלקה של חומרים. במקור, המונח נוגד חמצון מתייחס ספציפית לחומרים הכימיים שיכולים למנוע צריכת חמצן. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, מחקר מקיף התמקד בשימוש בנוגדי חמצון בתהליכים תעשייתיים חשובים, כמו הגנה מפני קורוזיה של מתכות, גיפור של גומי ועיכול של מנועי בעירה פנימית הנגרמת על ידי פילמור דלק.
מחקר מוקדם על נוגדי חמצון ביולוגיים התמקד כיצד להשתמש בחומרים נוגדי חמצון כדי להימנע מעפיפות הנגרמת על ידי חמצון של חומצות שומן בלתי רוויות. ניתן למדוד פעילות נוגדת חמצון פשוט על ידי מדידת קצב החמצון של פיסת שומן לאחר הנחתה במיכל אטום לחמצן. עם זאת, עם הגילוי והאישור של ויטמינים A, C ו-E, בעלי השפעות נוגדות חמצון, אנשים הבינו את החשיבות של נוגדי חמצון הממלאים תפקידים ביוכימיים באורגניזמים. לאחר שהבינו את העובדה שחומרים בעלי פעילות נוגדת חמצון עשויים בעצמם להתחמצן בקלות, החלה לראשונה חקירת מנגנון הפעולה האפשרי של נוגדי חמצון. על ידי לימוד כיצד ויטמין E מונע חמצון שומנים, מובהר כי נוגדי חמצון, כחומרים מפחיתים, מגיבים עם מיני חמצן פעילים כדי למנוע נזק לתאים על ידי מיני חמצן פעילים ולהשיג את ההשפעה של נוגד חמצון.