מבוא לטיפול במים

טיפול במים מתייחס לאמצעים הפיזיים והכימיים שננקטו כדי לגרום לאיכות המים לעמוד בתקני שימוש מסוימים. התקן המינימלי למי שתייה נקבע על ידי האגף להגנת הסביבה. למים תעשייתיים יש דרישות משלהם. מאפיינים פיזיים כגון טמפרטורה, צבע, שקיפות, ריח וטעם של מים הם הקריטריונים הבסיסיים לשיפוט איכות המים. המאפיינים הכימיים של המים, כגון ה-pH שלהם, ריכוז המוצקים המומסים ותכולת החמצן, הם גם קריטריונים חשובים לשיפוט איכות המים. לדוגמה, ריכוז המוצקים המומסים במלואם במים הטבעיים של חלק משטחי העשב הוא עד 1000 מ"ג/ליטר, בעוד שבקנדה נקבע כי ריכוז המוצקים המומסים במלואם במי השתייה לא יעלה על 500 מ"ג/ליטר, ובמים תעשייתיים רבים. כמו כן דורשים שהריכוז לא יעלה על 200 מ"ג/ליטר. לא ניתן להשתמש במים מסוג זה, גם אם תכונותיהם הפיזיקליות עומדות בדרישות, כלאחר יד. בנוסף, תכולת יסודות רדיואקטיביים מהטבע, תאונות גרעיניות ותחנות כוח גרעיניות ועוד, היא גם מאפיין חשוב שיש לנטר.